אני לא יודע מאיפה להתחיל אז אני אנסה מההתחלה.
קיבלתי אתמול צילום של אייל שר מנהל המחלקה לתרבות של הקרן ירושלים, אותו אני אמור לצייר לקריקטורה השבועית של מעריב.לפני שבועיים ציירתי את איתן פוקס ומאוד לא אהבתי את הציור שיצא בסוף אבל אמרתי ניחא.. פעם הבאה יהיה יותר טוב. אז פצחתי בסאשיין רישומים קל של אייל ופחות או יותר מצאתי את המקומות שבהם אפשר להגזים אותו- הלכתי לעבודה ותכננתי לסיים את הציור לאחר מכן. השעה היתה 12 בלילה, חזרתי אחרי סבבה של משמרת והתחלתי לעבוד... מוסיקה כייפית ברקע מצב רוח טוב והכל זורם ברגיל. ופתאום קרה לי משהו שלא קרה לי בחיים או לפחות אני לא זוכר שקרה בעוצמה כ"כ חזקה- לא הלך לי כלווווווום!!! וכשאני אומר כלום אני מתכוון לכלום, הקריקטורה עצמה היתה נראית לי מכוערת וכל ניסיון שלי לשמור על קו חופשי וזורם כשל בצורה מחרידה, ניסיתי להתחיל מהתחלה שוב ושוב והגעתי לאותה תוצאה, איזהשוא קיבעון פנימי ועמוק ניצח אותי, כל מה שתכננתי ורציתי לא הלך,הכל התפשל. והתסכול הלך וגבר. השעה היתה כבר 3 וסימני עייפות החלו לצוץ בעצמה מרובה. המשכתי לעבוד והופ! הפוטושופ נופל... אין דרך להגדיר את המצב בכמה מילים, אבל הרגשתי נורא...
השעה 5 בבוקר- שמתי טקסטורה מגעילה על הכל במטרה להסתיר את חוסר ההצלחה, שיחררתי את הציור -לא מרוצה בעליל-שוב....
וואו איזה לילה..
..
עכשו אחרי שקצת נרגעתי אני מרגיש שזה היה שיעור חשוב, אפילו סימן... ללא לקחת דברים יותר מידי ברצינות, לנסות כל מיני שיטות, ללמוד, לראות טוטוריאלס ולהרחיב את הידע בכללי ועוד חפירות עצמיות שלא נגמרות לעולם.
כשרואים את הציור, התגובה הכללית היא:" למה אתה מאוכזב... דווקא יצא סבבה.." אבל אני יודע מה הלך אצלי בפנים בזמן יצירת הציור וזה לא היה כייף בכלל.
הייתי מצרף גם את כל הניסיונות והפישולים שציינתי מקודם אבל הם כבר ממזמן התעופפו להם מהסל מיחזור
טוב- יאללה, יש לי מלא מאיה על הראש
קיבלתי אתמול צילום של אייל שר מנהל המחלקה לתרבות של הקרן ירושלים, אותו אני אמור לצייר לקריקטורה השבועית של מעריב.לפני שבועיים ציירתי את איתן פוקס ומאוד לא אהבתי את הציור שיצא בסוף אבל אמרתי ניחא.. פעם הבאה יהיה יותר טוב. אז פצחתי בסאשיין רישומים קל של אייל ופחות או יותר מצאתי את המקומות שבהם אפשר להגזים אותו- הלכתי לעבודה ותכננתי לסיים את הציור לאחר מכן. השעה היתה 12 בלילה, חזרתי אחרי סבבה של משמרת והתחלתי לעבוד... מוסיקה כייפית ברקע מצב רוח טוב והכל זורם ברגיל. ופתאום קרה לי משהו שלא קרה לי בחיים או לפחות אני לא זוכר שקרה בעוצמה כ"כ חזקה- לא הלך לי כלווווווום!!! וכשאני אומר כלום אני מתכוון לכלום, הקריקטורה עצמה היתה נראית לי מכוערת וכל ניסיון שלי לשמור על קו חופשי וזורם כשל בצורה מחרידה, ניסיתי להתחיל מהתחלה שוב ושוב והגעתי לאותה תוצאה, איזהשוא קיבעון פנימי ועמוק ניצח אותי, כל מה שתכננתי ורציתי לא הלך,הכל התפשל. והתסכול הלך וגבר. השעה היתה כבר 3 וסימני עייפות החלו לצוץ בעצמה מרובה. המשכתי לעבוד והופ! הפוטושופ נופל... אין דרך להגדיר את המצב בכמה מילים, אבל הרגשתי נורא...
השעה 5 בבוקר- שמתי טקסטורה מגעילה על הכל במטרה להסתיר את חוסר ההצלחה, שיחררתי את הציור -לא מרוצה בעליל-שוב....
וואו איזה לילה..
 |
| איכסה |
 |
| מה עוד אפשר להוסיף... |
עכשו אחרי שקצת נרגעתי אני מרגיש שזה היה שיעור חשוב, אפילו סימן... ללא לקחת דברים יותר מידי ברצינות, לנסות כל מיני שיטות, ללמוד, לראות טוטוריאלס ולהרחיב את הידע בכללי ועוד חפירות עצמיות שלא נגמרות לעולם.
כשרואים את הציור, התגובה הכללית היא:" למה אתה מאוכזב... דווקא יצא סבבה.." אבל אני יודע מה הלך אצלי בפנים בזמן יצירת הציור וזה לא היה כייף בכלל.
הייתי מצרף גם את כל הניסיונות והפישולים שציינתי מקודם אבל הם כבר ממזמן התעופפו להם מהסל מיחזור
טוב- יאללה, יש לי מלא מאיה על הראש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה