אסף גרנית

תורי..

אחרי הבאסה של פעם שעברה שניסיתי לצייר קריקטורה ולא כ"כ הלך כמתוכנן החלטתי פשוט לזרום ולא לחשוב יותר מידי. הנה התוצאה

מרגיש לי הרבה יותר טוב מהציור ההוא אבל עדיין קשה לי להשתחחר לגמריי, אני מאוד רוצה להגיע למקום שאני לא "מפחד" להקצין אנשים בטירוף אבל עדיין לקלוט אותם... זה מה שהופך מקריקטורה נחמדה לקריקטורה אמיתית.

אחרי שציירתי, יצא לי להעלים שכבות ולגלות שמסתתרים להם עוד כמה סגנונות ציור של אותה דמות.

אז הנה..

הציורון השני מזכיר לי טיפה את הקו של ביל פלימפטון.  ובקטנה החמאתי לעצמי לאללה.

 האינטרנט עובד נורא ומסרב בתוקף להעלות את התמונה של אסף.. נתן לו קצת להירגע ונעדכן..



פוק.

yak

יש לי חבר, קוראים לו yak

יאק גאון!

יאק כתב לי סקריפט מדהים שבעצם יגרום לכל הפרויקט שלי להתרנדר בנוחות מטורפת.
בהתחלה מגדירים מאיזו מצלמה, למה כמה ולאיפה. לוחצים על כפתור עסיסי שמרנדר את הכל לספריות מסודרות. היופי האמיתי בעניין היא העובדה שאפשר ליצור רשימת סצנות מקבצים שונים והמאיה מעלה לבד את הקובץ ומתחילה לרנדר-

נהדר, לא? (חיוך גדול)

הנה הצצה קטנה לאיך שהממשק נראה

אז שוב תודה יאיר הלפרין

ז"א יאק

"שלווה נפשית 1.0"

לחץ!!!!

תקופה לחוצה מאוד מאוד מאוד עוברת על סחבק.
ההתעסקות עם הרנידור של הסרט יחסית זורמת, אבל לפעמים אני בא ממש לא טוב למחשבים והם לא מפסיקים להיתקע
או סתם להפסיק לעצמם את הרינדור באמצע.

!!!damn you batch render!!!!

בכל מקרה

יש לי- נכון לעכשו 3 וחצי שוטים מרונדרים מתוך כמעט 100 מה שאומר שאני חייב למצוא שיטת רינדור יותר נורמלית
אם אני רוצה להספיק לסיים את הסרט. ואני מאוד רוצה להספיק לסיים את הסרט!

וביום רביעי הנינג'ה שיחק קצת בפסים שהבאתי בעזרת האפטר ונוצר לו טסט אנימציה ראשון

עכשו יש על מה לחפור...

צבעוניות, השתקפויות, תאורה, אווירה, טקסטורה- כל אלה צריכים לבוא בחשבון כשאני אסגור את השוט הזה כמו שצריך ואז להעביר את זה הלאה לשוטים הבאים.

                                                                       tb10_anim.render

חייב איזון

טוב, אז אחרי "הטראומה" של אתמול אני מרגיש צורך עז לפרסם משהו שאני בסדר איתו..

אז בלי לחפור יותר מידי. קריקטורה נחמדה של א.ב יהושוע ועיצוב דמות של שנה ג' לסרט שסביר להניח לא יופק לעולם.

זה לא א.ב יהושוע

זה כן..

במחשבה שניה.... בזמן שראיתי את מה שכתבתי בשנה ג' על הסרט שלא יופק לעולם, אני מדביק את הטקסט שכבתי אי שם בעבר הלא רחוק, על הסיפור של זים. נער הג'ונגל המדליק..


-------------------

 יערות הגשם- יער טרופי, יום שמשי ונעים,  יליד בשם זימ, נמצא לו ביום שיגרתי, אוכל תפוח בג'ונגל הבייתי.. אווירה רגועה לפתע באיטיות של שלג נוחת לו מהשמיים דף נייר, זים מופתע ומסוקרן לא ראה מימיו פריט שכזה,

מתקרב בסקרנות לעבר חתיכת הנייר ... מתקרב לגעת בה...  ברגע שהוא נוגע כף היד שלו נכנסת לתוך דף הנייר שיצר חור חלול ולבן בגודל הנייר, זים נלחץ ונסוג במהירות אחורה, בעודו מעכל את הארוע הוא מסתכל למעלה ורואה

 מאות דפים מתחילים לנחות באיטיות.

זים מתחיל להילחץ ובורח בבהלה מהמקום תוך כדי זינוקים מרשימים מעץ לעץ, המרדף מתחיל,  כל פעם שדף נוגע בפיסה ביער הדף הלבן נשאר ומעלים את האזור,

עוד זינוקים מרשימים בין עצים הדפים כמעט ונוגעים בו ,זים קפיצה גדולה שמובילה אותו לתהום, כמעט ונופל  לפתע זים מוצא את עצמו בדרך ללא מוצא כשמסביבו הסביבה כבר לא קיימת כל היער הפך ללבן

--------------------------

חזק בשיתוף...

אני לא יודע מאיפה להתחיל אז אני אנסה מההתחלה.

קיבלתי אתמול צילום של אייל שר מנהל המחלקה לתרבות של הקרן ירושלים, אותו אני אמור לצייר לקריקטורה השבועית של מעריב.לפני שבועיים ציירתי את איתן פוקס ומאוד לא אהבתי את הציור שיצא בסוף אבל אמרתי ניחא.. פעם הבאה יהיה יותר טוב.  אז פצחתי בסאשיין רישומים קל של אייל ופחות או יותר מצאתי את המקומות שבהם אפשר להגזים אותו- הלכתי לעבודה ותכננתי לסיים את הציור לאחר מכן. השעה היתה 12 בלילה, חזרתי אחרי סבבה של משמרת  והתחלתי לעבוד... מוסיקה כייפית ברקע מצב רוח טוב והכל זורם ברגיל. ופתאום קרה לי משהו שלא קרה לי בחיים או לפחות אני לא זוכר שקרה בעוצמה כ"כ חזקה- לא הלך לי כלווווווום!!! וכשאני אומר כלום אני מתכוון לכלום, הקריקטורה עצמה היתה נראית לי מכוערת וכל ניסיון שלי לשמור על קו חופשי וזורם כשל בצורה מחרידה, ניסיתי להתחיל מהתחלה שוב ושוב והגעתי לאותה תוצאה, איזהשוא קיבעון פנימי ועמוק ניצח אותי, כל מה שתכננתי ורציתי לא הלך,הכל התפשל. והתסכול הלך וגבר. השעה היתה כבר 3 וסימני עייפות החלו לצוץ בעצמה מרובה. המשכתי לעבוד והופ! הפוטושופ נופל... אין דרך להגדיר את המצב בכמה מילים, אבל הרגשתי נורא...
השעה 5 בבוקר- שמתי טקסטורה מגעילה על הכל במטרה להסתיר את חוסר ההצלחה, שיחררתי את הציור -לא מרוצה בעליל-שוב....

וואו איזה לילה..

איכסה

מה עוד אפשר להוסיף...

..

עכשו אחרי שקצת נרגעתי אני מרגיש שזה היה שיעור חשוב, אפילו סימן... ללא לקחת דברים יותר מידי ברצינות, לנסות כל מיני שיטות, ללמוד, לראות טוטוריאלס ולהרחיב את הידע בכללי ועוד  חפירות עצמיות שלא נגמרות לעולם.

כשרואים את הציור, התגובה הכללית היא:" למה אתה מאוכזב... דווקא יצא סבבה.."  אבל אני יודע מה הלך אצלי בפנים בזמן יצירת הציור וזה לא היה כייף בכלל.

הייתי מצרף גם את כל הניסיונות והפישולים שציינתי מקודם אבל הם כבר ממזמן התעופפו להם מהסל מיחזור

טוב- יאללה, יש לי מלא מאיה על הראש

צילור

שזה בעצם שילוב של צילום וציור

ככה אפשר לתאר את הטכניקה הסופר מגניבה הזאת שיצא לי להתנסות בה בזמן האחרון... אין לזה סוף וזאת רק ההתחלה.
אבל מדובר בכייף גדול.

הבטחתי

גם לפרסם עבודות שאני פחות אוהב  או כל מיני ציורים שפשוט לא זרמו, או שכן זרמו אבל עכשו אני ממש לא אוהב אותם ועוד כל מיני פרוצדורות.
כי הרי לפרסם את מה שיפה זה הכי קל

אז הקריקטורה הבאה היא של איתן פוקס,במאי יוסי וג'אגר, הבועה ועוד, אני ומיכה (הגבר) התחלנו לצייר קריקטורה שבועית למוסף מעריב הירושלמי של הסוף שבוע, אז אנחנו מתחלקים שבוע שבוע. הפעם היה תורי-
אני מאוד  מאוד לא מחבב את הציור הזה.. מכל כך הרבה סיבות. וחשבתי פעמיים אם לפרסם אותו בבלוג,
אבל זאת אחלה של דרך להתמודד עם עבודות פחות מוצלחות.

בכל מקרה, קניתי בסופ"ש את העיתון וגודל הציור ממש הפתיע אותי, הוא פשוט שכב לו על עמוד שלם בגודל מכובד מאוד.
אז כמובן שאמא שלי לא הצליחה למחוק את החיוך מהפנים והפצירה בי להשיג כל עותק של העיתון כדי שתהיה מזכרת.
שבוע הבא-הבא כשיגיע תורי שוב, אני מקווה להצליח יותר לקלוט את מהות הבנאדם, להיות קצת יותר חופשי ובעיקר לאוהב את מה שייצא.

עירק-קיר

זהו, סיימנו.

מחר ניתן את הקבצים להדפסה ובתקווה העבודות יהיו מודפסות על שלוש קירות ענק ברחוב אגריפס

אני די מרוצה- כמובן שתמיד אפשר לשפר, אבל במסגרת התקופה הלחוצה שאני עכשו עובר ומוגבלות הידע בתכנת הפוטושופ מדובר בתוצאה לא רעה

ותודה רבה לאוריאל שעשה  לי שיעור קימפוז והצטרף אלינו לפרויקט   : )

אור

מיכה

אוריאל